במקום בו פוסלים מפלגות, יפסלו גם אנשים.
כשהתחילו לפסול מפלגות, לא אמרתי כלום. זאת לא היתה המפלגה שלי.
אגב, המשפט הזה גרר בערך 20 תגובות לסטאטוס שלי בפייסבוק, אבל זו חכמה קטנה. גם סטאטוס בסגנון “איפה אבו-חסן, איפה?” יגרור כמות דומה.
ברור למדי שההחלטה להוציא את בל”ד מחוץ לבחירות היא פוליטית. הרי מי שהצביע על זה הוא פוליטיקאי. אין לי ספק שבג”צ יהפוך את ההחלטה תוך איזה יום-יומיים. מה שחשוב פה, לדעתי, זה בעיקר מה שזה עושה לציבור.
כשהמפלגות היחידות שמצביעות נגד הדחה של מפלגות לגיטימיות בישראל הן מר”צ ושמאלה מכך, זה אומר שמפלגות העבודה וימינה מתחנפות לציבור מצביעים, שזה מה שהוא רוצה שהן יעשו.
כמה מצביעי עבודה (או כאלה שמתלבטים) מתנגדים למהלך כל כך לא דמוקרטי? וכמה מצביעי קדימה? אבל הם לא יגידו כלום. זה זניח.
אני גם בכלל לא מבין איך הסקרים עולים לטובת העבודה. ברק אומר מעל כל כותרת רעננה שהוא בעד להפסיק את המבצע, אח”כ אומר שהוא מכבד את האו”מ אבל ממשיכים, והעם הרי בעד המשכת המבצע עד ש”הם יבינו לא להתעסק איתנו, ורק אז יהיה עם מי לדבר.”
אז מצביעי העבודה- בעד מה אתם בדיוק? בעד ברק שרוצה להפסיק או ברק שרוצה להמשיך?
נוטים לחשוב שהמצב החדש הזה, של מלחמה, גורם לאנשים להתיימן. אמנם, אבל לא רק.
לפני המבצע חשבתי עוד שאני אצביע מרצ. קשה היה לי לחשוב איך אפשר להצביע למפלגה בזיונית כמו העבודה, ובכלל שלא נדבר על קדימה. הרי מופז כשר בטחון זה אסון. (סיסמא למפלגת שמאל לא קיימת… )
אבל, חשבתי לעצמי, מה יקרה אם ביבי ינצח? אכן, התלבטות. ולכן מרצ היתה האופציה הטבעית- היא לא תכנס לקואליציה עם הליכוד, שזה דבר שבהחלט אי אפשר להגיד אותו על קדימה או על העבודה.
ואז מרצ לא התנגדה למלחמה. כלומר, היא כן. ואז לא. ואז אולי.
מרצ לא ידעה אם היא רוצה לשבור ימינה ולקחת קולות מברק, או לשבור שמאלה ולהיות היא, או מה. יותר מדי גמגומים היו שם.
וגם בהפגנה מול משרד הבטחון בקריה ג’ומס לא ממש יצא נגד המלחמה בפה מלא, כראוי למפלגת שמאל.
וכך קרה שהשמאלתי בשבועיים.
די לשפיכות הדמים המיותרת הזאת. שום דבר טוב לא יצא מזה (חוץ מלמקום 15 בעבודה. מזל טוב)
13 בינו', 2009
13 בינואר, 2009 בשעה 6:06
הי דור
אם איני טועה הפוליטיקאי נבחר ע”י מצביעו כדי לעשות(להצביע)על פי השקפת הבוחר והנה כאן אתה טוען נגד אותם פוליטיקאים שנוהגים על פי רצון ההמון.
גם חברי הכנסת הערבים ( במקרה הטוב) נוטים בנאומהים להתנחמד על ידי הקהל שלהם.
אין ספק צריך ייצוג לכל האוכלוסיה בכנסת אך האם מותר להסכים להסתה ע”י אותם נציגים עד כדי בגידה? (בשארה) אני מניח שלא לכן הויכוח כאן אינו על יהיו או לא יהיו ערבים בכנסת אלא מי הם הנציגים ומה המצע שלהם. צריך לבחון את המצע האם פוגע בביטחון המדינה או פוגע במדינה בכל דרך אחרת? ראוי לפסילה. והיה ואין זה כך בג”צ יבטל את הפסילה.
13 בינואר, 2009 בשעה 6:33
זה הולך ונהיה מפחיד יותר מיום ליום..
שמעתי בחצי אוזן בטלוויזיה על ההחלטה הזו, אבל היא נשמעה לי כל-כך הזויה, אז הייתי בטוחה שלא שמעתי טוב.
הרי רק בשנה שעברה למדתי בהיסטוריה על פולין וגרמניה לפני מלחמת העולם השניה, על איך צעד-אחר-צעד נשללו מהיהודים שם זכויות, ואיך זה התחיל מהמפלגות, אז איך דבר כזה יכול לקרות כאן כשהדמיון זועק מול העיניים?
וכל זה אחרי שקראתי היום שמכבי-אש ריססו במים אנשים שהפגינו נגד המלחמה.
ואי-אפשר גם בלי- מזל טוב על הבלוג!(:
13 בינואר, 2009 בשעה 7:11
ההחלטה אם לפסול מפלגה או לא אסור שתהיה פוליטית.
לפעמים, על אף שהרוב קובע, ההחלטות שלו אסורות. וזהו בדיוק המצב כאן.
מי שבוגד, כמו שאמרתי, אין מקומו בכנסת (בשארה). הוא לא סתם נמצא בחו”ל.
מי שמסית גם מקומו בכלא.
אבל- חסינות פרלמנטרית היא חשובה. היא חשובה כי היא מאפשרת לדמוקרטיה להשתנות.
ממש לא מעניינה של קדימה ושאר המפלגות מי יהיו הנציגים של הבוחרים הערבים בכנסת. אסור בשום פנים ואופן שמפלגות יוכלו לקבוע מי יוכלו להיות בכנסת ומי לא.
ועובדה שאכן בג”צ הפך את ההחלטה הזו בפעם הקודמת, ויהפוך אותה גם הפעם.
הדרישה למדינת כל אזרחיה היא לא הסתה.
14 בינואר, 2009 בשעה 8:24
האם אסור, עקרונית, אף פעם ובשום תנאי, לפסול שום מפלגה?
או שיש מצבים שזה מותר?
מה עם כהנא - כך?
14 בינואר, 2009 בשעה 9:14
האם את חושבת שהמקרים דומים?
זה בכלל לא רלוונטי.
ההחלטה לא צריכה להיות פוליטית. במקום שליברמן יעתור לקדימה שתצביע נגד השתתפות בל”ד, הוא צריך לעתור לבג”צ.
עצם זה שהמפלגות יכולות לקבוע לציבור מסוים מי יהיו הנציגים שלו בכנסת מראה על פטרונות מכוערת.
אני לא חושב שלקדימה יש בעיה ספציפית עם זחאלקה. יש להם הון פוליטי להרוויח כתוצאה מהחלטה שערוריתית.
וזה שהעם כל כך תומך זו בעיה נוספת.
לאף אחד אין מושג מה הדעות של בל”ד, ומה ההבדל ביניהם לרע”מ תע”ל ומי הנציגים שלהם (חוץ מבשארה וטיבי).
יש קונצנזוס מכוער שאומר שהם מסיתים ובוגדים, בגלל שכל פעם שהם הולכים ונפגשים עם מנהיגי מדינות זרות אז זה מופיע בכותרת של YNET.
בשביל זה יש חסינות פרלמנטרית.
או שגם את זה צריך לבטל?!
14 בינואר, 2009 בשעה 9:25
ודבר נוסף-
כך היא תנועה טרוריסטית (כך לפי מדינת ישראל ובג”צ), וממש בלתי אפשרי להאשים בכך את בל”ד ורע”מ תע”ל.
חבריה בצעו מספר פעולות טרור נגד ערבים, והוכנסו לכלא.
אני לא חושב שהדוגמא הזו טובה.
בשיא כוחה, (לא שזה חשוב), התנועה השיגה מנדט אחד, והאיום על הליכוד הוא זה שגרם להוצאה מחוץ לבחירות. כאן מגיעה החלטה פוליטית, אבל שאושרה על ידי בג”צ מאוחר יותר.
הבדלים זניחים…
14 בינואר, 2009 בשעה 10:13
אני חושבת שאמת מידה סבירה היא הצורך של דמוקרטיה להגן על עצמה: מפלגה היא כלי משחק של אנשים שרוצים להשתתף במערכת הדמוקרטית. היא שואבת את הזכות לקיומה מחופש הביטוי ומהזכות להבחר. אם היא מעוניינת להשתמש בחרויות האלה כדי למנוע את אותן החרויות מאחרים יש כאן בעיה כיוון שהדמוקרטיה תוקפת את עצמה. באותה מידה לא ייתכן שתתמודד מפלגה שקוראת לדיקטטורה (למרות שזה כן קורה במידה מסוימת). כך הדמוקרטיה מגינה על קיומה. כל עניין הכן-יהודית לא-יהודית בכלל לא פקטור במשוואה הזאת והוא חוקי לחלוטין ולא מהווה עילה לפסילה כפי שגם בג”צ יראה לנו בקרוב. נושא הנאמנות למדינה הוא משהו שצריך להבדק ע”י פגיעה בבטחון המדינה חד וחלק ואם יש פגיעה כזאת היא נחקרת ונשפטת ע”י הרשויות הרלוונטיות פר-אדם ולא פר-מפלגה, ולא ע”י ועדת הבחירות של הכנסת. אף אחת מהמפלגות שנפסלו לא קוראת במצע שלה לבגידה או לחוקים אנטי דמוקרטיים, זאת בניגוד לכמה ממפלגות הימין למשל, שלא נפסלו.
צריך גם לראות את הדברים בקונטקסט, לעומת פסילת כ”ך במקרה הנוכחי מדובר בשתי המפלגות הערביות היחידות. זהו נסיון להשתיק ציבור שלם.
4 במאי, 2009 בשעה 12:57
הי דור
רק עכשיו הגעתי לנושא פסילת המפלגות בבלוג שלך,
והמשפט הראשון שלך “כשהתחילו לפסול מפלגות, לא אמרתי כלום. זאת לא היתה המפלגה שלי “, שמקווה שנאמר בציניות , הזכיר לי שיר עצוב של ברכט שמסכם את כל הנושא מאז ומעולם במשטרים אפלים או כאלה שיהפכו (בשמחה) לכאלה אם לא יעצרו אותם.
השיר המצמרר שנכתב לפני 70 שנה ויותר, אומר כך:
“כשלקחו את היהודים - שתקתי, כי לא הייתי יהודי
כשלקחו את הצוענים - שתקתי, כי לא הייתי צועני
כשבאו לקחת את הקומוניסטים, שתקתי,
שהרי לא הייתי קומוניסט
כשלקחו את הכמרים שתקתי, כי לא הייתי דתי…
ולבסוף, כשבאו לקחת אותי - לא היה מי שידבר בשבילי.”
4 במאי, 2009 בשעה 1:05
ועוד סיפור באותו הקשר ועם אותו מוסר השכל :
עכבר הציץ בחור שבקיר וראה את האיכר ואשתו פותחים חבילה.
“מעניין איזה מזון יש בחבילה” - חשב לעצמו, אך הזדעזע לראות את הזוג מוציא מלכודת עכברים מן הקופסא.
הוא יצא אל החצר וזעק אזהרה: “יש מלכודת עכברים בבית! יש מלכודת עכברים בבית!”
התרנגולת קרקרה וזקפה אליו את ראשה: “אדון עכבר, אני יודעת שזה אסון לגביך, אבל אין לכך שום משמעות בשבילי!”.
העכבר פנה אל האווזה: “יש מלכודת עכברים בבית!”
האווזה הפגינה סימפטיה ואמרה: “אני כל כך מצטערת, מר עכבר, אבל אין שום דבר שאני יכולה לעשות חוץ מלהתפלל לשלומך”.
במצוקתו, פנה העכבר אל הפרה וזו הגיבה בזלזול:
“אפשר לחשוב! - מלכודת עכברים. אני ממש בסכנה, אה…”
עצוב ומפוחד חזר העכבר אל הבית, להתמודד לבדו עם מלכודת העכברים.
בלילה נשמע קול פצפוץ, כזה שמשמיעה מלכודת עכברים שהופעלה.
אשת האיכר קפצה ממיטתה לראות מה לכדה המלכודת.
בחושך לא ראתה כי היה זה נחש ארסי שזנבו נתפס במכשיר.
הנחש הכיש את האישה והיא הובהלה לבית החולים.
היא טופלה וחזרה לביתה סובלת מחום גבוה.
כולם יודעים שהטיפול הטוב ביותר לחום גבוה הוא מרק עוף טרי.
האיכר שחט את התרנגולת כדי לבשל מרק.
שכנים וידידים באו לבקר את החולה וישבו לצידה מסביב לשעון. כדי להאכיל אותם, נאלץ האיכר לשחוט את האווזה.
האישה גססה עד שלבסוף נפטרה. מכרים רבים באו ללוויה.
כדי לסעוד אותם, שחט האיכר גם את הפרה.
מוסר השכל:
בפעם הבאה שאתם שומעים שמישהו נתקל בבעיה וחושבים שהיא לא נוגעת לכם, זכרו שגם כאשר החלש ביותר מאוים - כולם נמצאים בסכנה.